<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער שני</h1>
<h2>דף ט:</h2>
מקולין שמוכרין שם בשר שחוטה ובשר נבלה אע"פ שרוב החנויות שם מוכרות בשר שחוטה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח הרי זה אסור, שכל איסור קבוע ונודע מקומו וניכר, הרי הוא כמחצה על מחצה. מצא בשר בשוק הרי זה מותר, חזקה מן הרוב שהוא כשר פירש, שכל הפורש מן הרוב הוא פורש. [ומה הפרש יש בין זה, למי שלקח משם בשר ואינו יודע מאי זה לקח והלא זה וזה מן הקבוע פירש], זה שלקח [מן הקבוע] נפל לו הספק בקבוע, אבל זה שמצא בשוק לא נפל לו הספק [בו] אלא בפורש. ולפיכך מצא [בשר] ביד אחד אע"פ שהדבר ידוע שאין לוקחין בשר אלא מאותן המקולין, והוא אינו יודע מאיזה לקח, מותר, שבפורש נפל לו הספק. בד"א בשלא ראה אותו יוצא מן המקולין אבל ראה אותו יוצא מן המקולין, באותה שעה נפל לו הספק, ונמצא שבמקום הקביעות נפל לו הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה, אבל אם נתערבה באחרות [ואינה נכרת], בטלה היא ברוב משום ספק ספיקא, ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפי' חתיכה הראויה להתכבד [בה בפני האורחים], ואחר כך נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות, והוא אינו יודע מאי זה לקח, כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טרפה זו מותר, שלא נפל בם הספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפרשו, אבל ליקח מכאן ואילך אסור. בד"א בחתיכות [החשובות] הראויות להתכבד [בהם בפני האורחים] שאין להם בטול מחמת חשיבותן כמו שבארנו, ואע"פ שאין מקומן ניכר, אבל שאר החתיכות מותרות, דיבש ביבש מתבטל הוא [ברוב] כמו שבארנו. [וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין] שאין הכל בקיאין בדברים אילו ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות, קרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מן החשובות וכך אנו נוהגים.
<h2>דף י.</h2>
הלוקח בשר והניחה על גבי הדף או שתלאה [בכל] מקום שהעופות והשרצים יכולין לישא וליתן שם ונתעלם מן העין, יש מן הגאונים ז"ל שאסרו, חוששין שמא עורב בא ונטל מזה והביא אחרת במקומה, ולפיכך אם אינו מכירה בטביעות העין, או שאין לו בה סימן אסורה. בד"א בשהניחה במקום שהעופות או השרצים יכולין ליטול משם ולהביא אחרת במקומה, אבל תלאה במסמר וכיוצא בזה שאי איפשר [לעוף ולעכבר ליטול ולהניח בכיוצא בזה, מותר, שהרי אי איפשר] שנתחלפה, לא על ידי עוף ולא על ידי שרץ.
הניח בשר בשוק בין הגוים, יש אומרים שאפי' בא ומצאה במקום שהניחה, אם אין לו בה טביעות העין אסורה, וכן אם שלחה ביד גוי. ויראה לי שאם רוב טבחי ישראל אע"פ שרוב אוכלי בשר גוים, אפילו הניחה בשוק בין הגוים ובא ומצאה במקום שהניחה מותרת. גדולה מזו אמרו, בנמצא הלך אחר הרוב, כל שכן זה שהניח חתיכת בשר כשרה, ובא ומצאה במקום שהניחה, שחזקתה כשרה.
נמצא ביד גוים במקום שרוב טבחים ישראלים ורוב המקולין מוכרין שם בשר שחוטה, מותר, שאין חוששין אלא לשרצים ולעופות המביאים ממרחק. ויש מגדולי המורים שהורו להתיר, בכל בשר שנתעלם מן העין ואפי' בשר שנמצא מושלך בדרך בעיר שרוב מוכרי בשר ישראלים, דלעופות ושרצים אין חוששין, וכל שכן במי שהניח בשר בביתו, ובא ומצאה שם שאינו חושש לחלוף, ואע"פ שאין לו בה [לא] סימן ולא טביעת העין. בד"א בשבא ומצאה במקום שהניחה, אבל בשמצאה במקום אחר, בדין הוא לחוש בכיוצא בזה, שאני אומר אותה הלכה, וזו אחרת היא. ואפי' הניח עשר חתיכות ובא ולא מצא אלא תשע, יראה לי שחוששין שמא אותן [עשר] הלכו ואלו אחרות הן, ולפיכך בכל כיוצא בזה אם אין לו [בה] סימן או טביעות העין אסורה.
<h2>דף מד.</h2>
איסור שנפל למקום אחד ואינו ידוע לאי זה מקום, יש בזה להקל ולהחמיר, כיצד שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור [ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור] ונפלו אלו לתוך אלו, אם איסור של דבריהם הוא, אני אומר איסור לתוך קדרה של איסור נפל, והיתר לתוך קדרה של היתר נפל, ואפי' אין היתר שבקדרת [ההיתר] רבה על האיסור שנפל כאן. כיצד שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבלה, וכיוצא בו, ולפניהן שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב גיד הנשה, ונפלה אחת מהן לתוך קדרה זו, ואחת לתוך קדרה זו, אני אומר שומן לתוך היתר נפל וחלבו של גיד לתוך איסור נפל. וכן הדין לשתי קדרות אחת של גבינה של גוים ואחת של גבינה כשרה, ונפלה חתיכת גבינה של גוים לתוך אחת מהן וחתיכת גבינה כשרה לתוך האחרת וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין לחתיכה אחת של איסור שנפלה לתוך אחת מהן, אני אומר לתוך של איסור נפלה. בד"א בשאינו [רבה] האיסור שנפל כאן על ההיתר, אבל אם רבה האיסור על ההיתר אין תולין כל כך להקל.
היה איסור מאיסורי תורה אין תולין בו [להקל] לומר לתוך איסור נפל, עד שירבה היתר על האיסור עד כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. היה ההיתר רבה על האיסור כדי שאילו נפל איסור זה לתוכו היה בטל מדברי תורה, תולין גם בזה להקל לומר איסור לתוך איסור נפל. כיצד, שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבלה, ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהן אם רבה ההיתר שבקדרת ההיתר קצת על חתיכת הנבלה שנפלה כאן, תולין להקל כמו שאמרנו לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב, ואע"פ שהחמירו חכמים להצריכן ששים, כל ששיעורו של דבריהם הקילו בו כמו שבארנו. היו שתי קדרות ממין אחד ושתי החתיכות ממין אחר, אין תולין [בזה] להקל עד שירבה ההיתר על האיסור ששים, מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מששים, ויש מקילין כל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס. היו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור מן האיסורין של דבריהם, כגון שומנו של גיד וכיוצא בו, ונפלה אחת מהן בידוע לתוך קדרה של בשר שחוטה, ואינו ידוע זו החתיכה [אם של שומן] אם של שומן גיד הנשה, מותר, שאני אומר של היתר נפלה כאן, ואף על פי שאין ההיתר רבה על החתיכה שנפלה כאן, וכמו שבארנו. ואם איסור של תורה הוא אין מתירין עד שירבה ההיתר על האיסור על הדרך שבארנו.
